<h1>המנהיג הלכ' ראש השנה</h1>
<h2>דף י:</h2>
ואין אומ' הלל בר"ה, מדתנן [ר"ה ל"ב ע"ב] העובר לפני התיבה בי"ט שלר"ה השני מתקיע, ובשע' ההלל הראשון מקרא את ההלל. מדקאמ' ובשעת ההלל מכלל דבר"ה לא אמרי' הלל. ומפו' לעיל בהלכו' הלל. השני מתקיע המתפלל המוסף ובשעת השמד שנו. ירוש', ר' יעקב בר אחא בשם ר' יוחנן מפני מעשה שאירע, פעם אחת תקעו בראשונה והיו השונאי' סבורי' עליהם היו הולכי' ובאים, עמדו עליהם והרגום, נמנעו מלתקוע ותקעו בתפי' מוסף מגו דאינון חמיין להון קרו את שמע ומצלו, וקרו בתורה ומצלו ותוקעי' אינון אמרי' בנימוסיהון אינון עסוקי' ולא אשגחו, ואע"ג דבטיל שמדא תקנתא מיהא לא עקרא. ואמ' רב היי ז"ל, מדקאמ' השני מתקיע ולא תוקע מכלל שצריך אחר לתקוע ולא החזן, אבל איסור אין בו, על כן אם יש אחר לתקוע יתקע, ואם לאו יתקע החזן. ואחרי שאין בו הלל כי הוא יום הדין אחד ר"ה וכפור שחל להיות בשבת אחרי שבע ברכות למנחה אומ' צדקתך וצדקתך צדקתך, כשבת לבדה אחרי אבינו מלכינו בין למאן דסבירא ליה דצידוק הדין הוא לכבוד משה רבי' ע"ה, בין למאן דסבירא ליה דלאו הכי הוא. ומפרש במנחה לשבת.
מנהג כל צרפת [ורוב חכמי] (ו)פרובינצ' להתענו' ערב ר"ה. ויש לי סמך בתנחומ' באמור אל הכהני', ולקחתם לכם ביום הראשון, והלא ט"ו הוא, אלא ראשון לחשבון עוונות, בשם ר' לוי משל למדינה שחייבת למלך מס גדול ולא היו פורעי', הלך לגבותה עד שנתקרב כעשרה מילין יצאו גדולי העיר לאפנטי שלמלך ואמרו לו אין לנו מס ליתן, הניח להן מחצה, נתקרב יותר אל העיר יצאו בריוני העיר לקראתו הניח להן מחצה על מחצה נתקרב יותר מעט אל העיר יצאו כלם לקראתו, אף כאן המלך הוא הקב"ה ובני המדינה אלו ישראל המסגלי' (מעות) [עוונות] בכל שנה ושנה. ערב ר"ה הגדולים מתענים ומוותר להם שליש העוונות, בעשרה הימים בינוני' מתעני' ומוותר להם השליש, ביום הכיפורי' מתענים כולם ומוותר להם הכל שנ' כי ביום הזה יכפר עליכם, ונ' בירושלמ' כי מי גוי גדול [אשר לו אלהים קרובי' אליו] כיי' אלהי' בכל קוראינו אליו, אין אומה זו כאומה אחרת, בנוהג שבעולם אדם יודע שיש לו דין לובש שחורי' ומתכסה שחורי' ומתעטף שחורי' ומגדל שער שאינו ידוע היאך דינו עולה, אבל ישראל לובשים לבנים ומתעטפי' לבנים ומגלחי' שערן ואוכלי' ושותי' ושמחים שיודעים כי הקב"ה יעשה להם נס, כך ר"ל מגלחין את שערן ערב ר"ה שלא יהו פריעי ראש ביום הדין ומתעטפי' לבנים לכבוד י"ט ואוכלי' ושותי' ושמחי' בר"ה, דכך אמ' להם עזרא לישראל אכלו משמ' ושתו ממתקי' ושלחו מנות לאין נכון לו. ומכאן תשובה למתעני' בר"ה כי המקרא עומד וצווח אכלו משמני' וגו' [ו]אל תעצבו, ובר"ה הוא דכתי' בספר עזרא, ועוד י' ימי תשובה איקרו, יימי צום לא איקרו והתשובה היא המועלת ולא התענית, כדאמ' בתעניות [ט"ו ע"א] אחינו לא נאמ' באנשי נינווה וירא י' את שקם ואת תעניתם אלא וירא י' את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה, ובסוף יומא ומה עינוי שאינו נוהג בשבתות ובימי' טובים ענש איסור מלאכה שנוהג בשבתו' וימים טובי' אינו טוב שיענש. ובברכות פ' [שלשה שאכלו], [מ"ט ע"ב] שבתות וי"ט דלא סגי דלא אכל אם טעה ולא הזכיר מעין המאורע מחזירי' אותו לאחר שפתח בהטוב והמטיב חוזר לראש. ובתענית ירושלמ' [פ"ב הי"ב] בכל מתעני' חוץ משבתו' וי"ט וחול המועד ור"ח וחנוכה ופורים. ובפ"ק דשבת ירושל' [ה"ג] ר' חייא רבה מפקד לרב אין את יכיל למיכל כל (שהוא) [שתא] חולין בטהרה אכול, ואי לא תהי אכיל שבעה יומין מן שתא. פי' ז' ימים שבין ר"ה וי"ה זולתי שני ימים טובים שלר"ה שבוודאי יש לו לאכול בטהרה, ובכל הימים טובים כמו כן, דכיון שחייב אדם לטהר את עצמו ברגל כדאית' (בחגיגה) [בראש השנה] [ט"ז ע"ב] כל שכן שיש לו לאכול בטהרה ובכיפור לא יאכל, הנה ז' הימים שהיה מצריכו לאכול בטהרה לכל הפחות. הא למדת שבעשרת הימים יכול לאכול ובטהרה ובתשובה דהכל תלוי בזה. אב"ן.
וכן כת' רב נטרונאי, בי"ט הראשון שלר"ה אין להתענות כד מן התורה הוא, אבל ביום שיני ובשבת [יכול] להתענות. ואין נראה לי כי הוא סותר דבריו, שגם השבת מן התורה דכתי' ביה וקראת לשבת עונג, וחמור מי"ט לגבי אוכל נפש, ועוד י"ט שיני ספק מן התורה הוא ויש בו להחמיר כראשון, דשלחו מתם הזהרו במנהג כו' בריש י"ט ולא הקלו בו אלא לעניין מת ובמקום בני תורה, אבל שלא במקום בני תורה [לא] כדאמ' בשבת פ' תולין. אב"ן. אבל דברי רבי' היי הם הנראי' לעינים, שכת' כך, ולהתענות בשני י"ט שלר"ה, ובשבת שבין ר"ה לכפור אסור שהרי פרנסי הדור הראשוני' אמ' לישראל בר"ה אכלו משמ' ושתו ממתקי' כו'. וכן בשבת שובה אין להתענות שהרי שבת ט' באב או ערבו אוכל ושותה כסעודת שלמה המ' בשעתו ודחו התעני' לכבוד השבת ואף בערב שבת אי בעייא לן אם מתענה ומשלים כ"ש שבתות אחרונות דלא דחינן משום תענית דרשות לעשות תשוב', ולא אמ' חכמ' [ברכות ל"א ע"ב] לדחות עונג שבת אלא להתענות תענית חלום משום צערא דגופא דאין לך עונג גדול מזה שקורעי' לו גזר דינו, ואפעפ"כ אמרו ליתיב תעניתא על תעניתא, ודרשו י' בהמצאו לאו בתענית' תלייא מילת', וי' ימי תשובה איקרו, י' ימי צום לא איקרו, וכל מי שאינו רוצה להתענות בהן אין כופין אותו אלא בתענית הכתו' על פי התורה ועל פי הקבלה, וכ"ש בשבת, דאמרי' בפסחי' [ס"ח ע"ב] פ' (מקום שנהגו) [אלו דברים] הכל מודים בשבת דבעי לכם וקראת לשבת עונג.
